עוצמת עיניים. גופי כבד עלי.
המילים כבר מזמן אינן.
כלומר הן כאן,
אך חדלו לדייק את עוצמת השעה.
מדמיינת את גופי נע.
הנוף מתחיל להשתנות.
הנשימה מסתנכרנת.
השרירים המכווצים נרפים מעט.
הרפויים מתעוררים אט אט.
עוד רגע שאיפה. עוד רגע נשיפה.
התנועה הפנימית מתרחבת.
הנשימה מובילה לתנועה. ועוד תנועה.
בתחילה חרישית. בלתי נראית.
שאיפה נאספת לנשיפה
תנועה נאספת אל גוף.
גוף נע נאסף לנוכחות.
מתוך מרחב ביניים שכזה נאספות אט אט המילים.
מתארגנות מחדש בתוך מרחב מרפא.
הצורה משתנה. נאספת ומתפזרת מחדש.
מוצאת עצמה והולכת לאיבוד.
ושוב חוזרת.
המרחב פתוח. השביל מתבהר ונגלה.
עבורי מרחב תנועתי הוא מרחב המאפשר לגוף להופיע לפני המילה. כך הופענו גם אנחנו לראשונה בעולם.
שמי נועה פלג צברי ואני מזמינה אתכן.ם לחוויה גופנית שהולכת מהמילה וגם חוזרת אליה, בכנס הרב תחומי "צורות משתנות". זו הזמנה לדייק תחושות, לדייק מילים, ללכת לאיבוד תוך הרחבת היכולת לשוב, שוב ושוב, הביתה.
אל הגוף.
